גמרא
פירוש
פרק א – שנים אוחזין
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שנים אוחזין בטלית זה אומ׳ אני מצאתיה כול׳. ר״ח ז״ל ואקשינן עלה למה ליה לתנא למיתנא תוב זה אומ׳ כולה שלי, הלא באמרו אני מצאתיה שמעינן מינה דכולה שלי, ופרקינן דלא הדר תנא כולה שלי אלא לאשמועינן דבראיה בעלמא לא קאני למציאה. ואקשינן תוב והאמ׳ רבינא ומצאתה דאתאי לידיה משמע, דברי רבינא בהגוזל בתראא הלכת אין פורטין מתיבת המוכסין ופשוטה היא. ושקלינן וטרינן לאוקומה למתניתין בחדא ולא מיתוקמא. ואוקימנה ריש[א](ה) במציאה וסופה בקנייה, זה אומר כולה שלי אני קניתיה, וזה אומר אני קניתיה ונתתי דמיהב.1
2רב״ס ז״ל שנים אוחזין בטלית וכול׳. מדקאג סלקא דעתא דכולה מתניתין במציאה קא מיירי, אקשינן, למה לי למיתנא זה אומ׳ אני מצאתיה וכול׳, פיר׳ אמאי תאני תרתי מתניתין, ופרקינן, חדא קתאני, זה אומ׳ אני מצאתיה וכולה שלי וכול׳. ואקשינן, ליתני אני מצאתיה ואנא ידענא דכולה קא טעין, ופרקינן, אי תנא אני מצאתיה, הוה אמינא מאי מצאתיה ראיתיה, ולעולם לא אתת לידיה אלא אחר שהגביהה חבירו, ואפילו הכי כן קונה זה בראייתה (כגון) [כעין] קניין זה בתפיסתו, קמ״ל דכולה שלי בראייה בעלמא לא קאני אלא עד שתבוא לתוך ידו, דכן משמע כולה שלי דברשותי הות. לקמןד תנן היה רכוב על גבי בהמה וראה את המציאה וכו׳, ובתוספתאה תניא שאין העני זוכה בלקט שכחה ופיאה וסלע של מציאה עד שתפול לתוך ידו. ואקשינן, ומי מצית אמרת מאי מצאתיה ראיתיה והאמר רבינאו בפרק הגוזל בתראז הילכת אין פורטין לא מתיבת המוכסין, אשר תאבד ממנו ומצאתה, דאתאי לידיה משמע, ופרקינן אין ומצאתה דקרא דאתאי לידיה משמע, מיהו איכא למימר תנא לישנא דעלמא נקט, דמהח דחזי איניש אמ׳ אשכחתיה, דילמא אע״ג דלא אתא לידיה קני ליה בראייה בעלמא, תנא כולה שלי דבראייה לא קני. ואקשינן: ליתני שנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וכול׳ ולא ליתני אני מצאתיה, ופרקינן, אי תנא הכי הוה אמינא כל היכא דתני מתניתין כי הא דתאני לקמןט מצא שטרֵי חוב מצאי גיטי נשים, בראייה בעלמא היא וקני, תנא הכא אני מצאתיה משנה יְתֵירָא לגלויי על הנך דבראייה לא קני. הדר אקשינן ומי מצית אמרת חדא, והא זה וזה קתאני, פיר׳, אילו כך היה, היה לו לשנות כדאמרת, מדפריש זה, אכל מילתא ומילתא שמע מינה דבתרתי טענאתא מיירי, ואידחי כל ההוא סברא. ואסיקנא משמא דרב פפא ואיתימא רב אשיכ, ואמרי לה כְּדִי פיר׳ בלא סעדל, דתרתי טענאתא קתאני, ולעולם מצאתיה תנןמ, וקרא כן דתנייה דאתא לידיה משמע, והכי קתאני שנים אוחזים בטלית זה אומר אני מצאתיה, פיר׳ מציאה דגוינ וכיוצא בהס [ד]לא מחייב לאהדורי, וזה אומ׳ אני מצאתיה. אי נמי לקחו שניהם מקח וזה נותן דמים וזה נותן דמיםע, והרי המקח יוצא מתחת ידי מוכרפ, וזה אומר כולה שלי וממניצ מכר וזה אומ׳ נמי כן.
3מקצת, ראובן ושמעון מחזקי תרויהו בטלית, והוא הדין לכל דבר המיטלטל, ראובן טוען שמצאה וכולה שלו, ושמעון טען שמצאה וכולה שלו, ראובן ישבע שיש לו בה ולדעת בית דין שאין לו בה פחות מחציה, וכך שבועת שמעון, ויחלוקו. ולא יכלינן למירמי שבועה על ראובן שכולה שלו ושקיל ראובן כולה, שמא שמעון מצאה, וכך לא יכלינן למירמי שבועה על שמעון שכולה שלו, בשביל ששניהם מחזיקין בה ולא ידעינן הי מיניהו מצאה, לפיכך משבעינן לכל חד וחד מניהו שיש לו בה ולדעת בית דין שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו. זה אומר חציה שלי, פיר׳, מודה הוא שהחצי של חבירו ואין דנין אלא על חציה, לפיכך זה [ה]אומר כולה שלי ישבע וכול׳.
4רבי׳ משה נר״ו בריה דרבי׳ מימון ז״ל שנים אוחזין בטלית וכול׳ דין זה אינו אלא אם תפס כל אחד מהם בשוליה, אבל אם תפס אחד מהם בידו חלק ממנה ותפס השני חלק הרי לכל אחד מהם מה שיש בידו ומה שנשאר ממנה יחלקו אותו בשוה אחרי שבועת שניהם כמו שהזכיר. ואמרו זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, הוא אם מכר בעל הטלית אותה לאחד מהם בדמים מסויימים, ושלם לו כל אחד מהם אותם הדמים בדיוק והרי הוא לא מכר אלא לאחד מהם אבל השני לא קבל ממנו הדמים אלא בהכרח ושלא ברצונו, וקבלם על דעת להחזירם, ונסתפק המוכר ולא ידע למי מכר ברצון, והכחישו שניהם זה את זה ואמר אחד מהם כולה שלי ואני הוא שמכר לי מרצונו, וכך אמר גם השני, הרי אלו נשבעים שניהם כמו שאמר בתקנת חכמים שלא יהא כל אחד תופס בטליתו של חברו ויחלקו הטלית ואחד הדמים שמחזיר להם המוכר, ואלו ידע המוכר למי מכר ואמר לזה מכרתי היה נאמן בעדותו על פי שהטלית ביד שניהם יחד ואמר כל אחד מהם אני קניתיה, ויהיה דינו כדין עד אחד בעלמא, ותהיה השבועה אז דאוריתא מחמת העד לא בתקנת חכמים כמו שביארנו, ולא תוחלט הטלית לאחד מהם בלעדי השני אלא אם נצטרף אליו עד אחר. ומכללי הדינים שהנשבע ונוטל משהו בשבועתו לא ישבע על יותר ממה שיטול בשבועתו, ולפיכך זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ולא ישבע שהיא כולה שלו כיון שאינו נוטל אלא חציה. ועל פי כל הדינים האלו תקיש ותדון. עד הנה מדברי רבי׳ משה נר״ו בריה דרבי׳ מימון ז״ל.מהדורת הרב אריאל כהן, ירושלים תשע"ב, באדיבות המהדיר ומכון אוצר הפוסקים ירושלים (כל הזכויות שמורות)
הערות
א קיג, ב.
ב מבואר דרק אחד טוען דהוא נתן הדמים וכמש״כ רש״י ד״ה דמי, ודלא כשיטת ר״ת, עיין הערה מס׳ 39.
ג ברשב״א ריטב״א ותוס׳ רא״ש פירשו באופן אחר לקושית הגמ׳, ויעוי׳ בתוס׳ חכמי אנגליה במשה״ק על פירוש רבנו.
ד ט, ב. ובתד״ה בראיה כתב דמתני׳ דהתם לא שייך לדהכא, דהתם יש גילוי דעת דלא יקנה בראיה ועיין בית אהרן במה שחילק עוד.
ה פאה פ״ב ה״א.
ו כ״ג ר״ח, וכן הג״ה המהרש״ל וגירסתנו רבנאי.
ז ב״ק קיג, ב.
ח גירסא זו מובאת בדק״ס אות ה, וגירסתנו ומדחזי ליה אמר אנא אשכחית.
ט יב, ב.
י לקמן יח, א.
כ לפנינו רב שימי בר אשי ועיין דק״ס.
ל נראה דפירושו כפירוש השני שהביא מהרש״ל שלא נזכר שם אומרו, והיינו בלא סעד, ועוד פירוש כתב רש״ל דהיינו שם חכם.
מ צ״ב הלשון, ואולי צ״ל דתנן כקרא דתנייה.
נ פשטות לשון רבנו נראה שכוונתו כמש״כ בפורת יוסף דאיירי שראו שנפל מגוי ודלא כמש״כ הרא״ש דאיירי ברוב גויים, ועיין שערי יושר ח״א ש״ד.
ס אולי כוונתו למציאה דישראל לאחר יאוש שמותרת כאבדת גוי כדפירש הפור״י, ועיין באמרי משה סי׳ לז, טז במש״כ אמאי א״א לומר כן.
ע אם כוונת רבנו שכבר שניהם נתנו הדמים א״כ הכא איירי למסקנת הגמ׳ דנקט זוזי מתרוייהו, ואם כוונת רבנו להו״א דגמ׳ ועדיין שניהם לא נתנו הדמים, ושניהם עכשיו יתנו הדמים, והויכוח ביניהם למי התרצה המוכר, לכאורה אאל״כ דהא בהו״א איירי דנקט זוזי מחד, וכדמקשה הגמ׳ וליחזי זוזא ממאן נקט [ואף לרבנו דס״ל דהוא לשון מושאל עיין הערה מס׳ 41 לא מסתבר לומר דלא נקט כלל זוזי מחד] ולכן צ״ל שאחד כבר נתן הדמים והשני רוצה ליתן (ודברי רבנו הם להו״א דגמ׳) וכמש״כ רש״י ד״ה דמי.
פ כשיטת הרי״ף, ולא כרש״י ד״ה ולחזי, (ועיין הערה מסי׳ 45), אולם יעוי׳ ברע״א שכתב דלהו״א בגמ׳ לשיטת הרי״ף איירי באין מקחו בידו, וא״כ הוא דלא כרבנו שסובר דלהו״א איירי במקחו בידו.
צ אולי צ״ל ולי, או לגרוס וממני קיבל הדמים ולי מכר.
1 בכ״י, ביאורי ר״ח לדפים ב׳.-ג׳. מוצגים ברצף ואז ביאורי רבנו ברוך לדפים ב׳.-: מוצגים ברצף, ואז ביאורי ״מקצת״ לדף ב׳. וביאור רמב״ם לדף ב׳.
2 בכ״י, ביאורי ר״ח לדפים ב׳.-ג׳. מוצגים ברצף ואז ביאורי רבנו ברוך לדפים ב׳.-: מוצגים ברצף, ואז ביאורי ״מקצת״ לדף ב׳. וביאור רמב״ם לדף ב׳.
3 בכ״י, ביאורי ר״ח לדפים ב׳.-ג׳. מוצגים ברצף ואז ביאורי רבנו ברוך לדפים ב׳.-: מוצגים ברצף, ואז ביאורי ״מקצת״ לדף ב׳. וביאור רמב״ם לדף ב׳.
4 בכ״י, ביאורי ר״ח לדפים ב׳.-ג׳. מוצגים ברצף ואז ביאורי רבנו ברוך לדפים ב׳.-: מוצגים ברצף, ואז ביאורי ״מקצת״ לדף ב׳. וביאור רמב״ם לדף ב׳.
הערות
Gemara
Peirush